אמונה רווחת אומרת שביוני 1889 השף הנפוליטני Raffaele Esposito המציא מנה בשם "פיצה מרגריטה" לכבוד מלכת איטליה, מרגריטה מסבויה. המרכיבים ששימשו היו בהשראת צבעי הדגל הלאומי של איטליה: בזיליקום (ירוק), מוצרלה (לבן) ועגבנייה (אדום) ונראה היה שהפיצה משכה את תשומת ליבה של הוד מלכותה.
פיצה עם רוטב עגבניות, לעומת זאת, הייתה קיימת כבר מהמחצית השנייה של המאה השבע-עשרה, כאשר גידול העגבניות החל להתפשט באיטליה. אז הוסיפו רוטב עגבניות לפוקצ'ת הלחם השטוחה, הידועה בשם פיצה, מהפיתה היוונית (πίττα שנאפית בתנור), שאת הגרסה הפשוטה ביותר שלה ניתן אפילו לייחס להומו ארקטוס.
מרכיבים (משרתים 4 אנשים)
850 גרם (30 אונקיות) של קמח
350 מ"ל (11.8 אונקיות) מים
35 גרם (1.2 אונקיות) של שמרים
500 גרם (17.6 אונקיות) של רוטב עגבניות
150 גרם (5.2 אונקיות) של מוצרלה
כמה עלים של בזיליקום טרי
אורגנו
מלח
שמן זית כתית מעולה
ממיסים את השמרים במים חמימים, מוסיפים את המלח ולאחר מכן קמח, ואז ללוש אותם עד לקבלת בצק רך ואחיד. שמים אותו בקערה, מכסים אותו במטלית ונותנים לו לנוח כ-3 שעות עד לנפח שלו. הוכפל.
מרדדים את הבצק בעזרת מערוך מקומח - כדי למנוע הידבקות - עד לעובי של כ-5 מ"מ. שופכים מעט שמן על תחתית תבנית אפייה ומגלגלים מעליו את הבצק ולאחר מכן מוסיפים את רוטב העגבניות, מלח ואורגנו. לתבל בטפטוף דק של שמן זית כתית מעולה.
ניתן לבשל את הפיצה גם בתנור חשמלי וגם בתנור גז. אני מעדיף את תנור הגז, כי הפיצה פריכה יותר. עצה: מחממים את התנור ל-250 מעלות וממש לפני האפייה מנמיכים מעט את הטמפרטורה - 15 מעלות יספיקו - ואז מבשלים את הפיצה כ-15 דקות.
באמצע הבישול מוסיפים את המוצרלה חתוכה לקוביות. לפני ההגשה מקשטים בכמה עלי בזיליקום טריים.
