הם עולים לאט ובחגיגיות באוויר הבוקר השקט. חלקם מתאפיינים בצורת הנורה הקלאסית ובמאות גוונים, תלויים כמו תמונות מעל העננים. חלקם מוזרים לחלוטין: ספל בירה עם קצף, טלפון נייד בגודל של בניין בן שבע קומות, ראש גדול של ליצן עם אף אדום גדול, שועל עם משקפיים ואוזניים ארוכות ומחודדות ואפילו שני קנגורו לובשים כפפות אגרוף ונושאים את הקנגורו הצעיר שלהם בכיסם. כל אחד שונה אך כולם מאוחדים על פי העיקרון של ארכימדס, כשהם ממראים וצפים, קלים יותר מהאוויר המקיף אותם. אלו הם בלוני האוויר המנקדים את השמיים מעל פררה, במהלך פסטיבל הבלונים ה-10 של פררה, אחד ממופעי בלוני האוויר החשובים ביותר באירופה, שהתקיים בספטמבר האחרון. כבר הרבה זמן שאני רוצה לראות את זה וסוף סוף הצלחתי. יצאתי לדרך הרבה לפני הזריחה, בבוקר יום ראשון בהיר, כשהשמיים עדיין מלאים בכוכבים. קראתי, בעלון שבלוני האוויר זקוקים לתנאי מזג אוויר רגוע על מנת שיוכלו לעוף, ואלו מתקיימים לרוב בשעות הזריחה והשקיעה. אם אתם נוסעים בכבישי המחוז, פחות ממאה קילומטרים מפרידים בין גוסטלה לפררה, באופקיות הקסומה של עמק הפו, בין שדות, נתיבי מים, מפעלי תעשייה ואוצרות אומנות. כשהגעתי, מצאתי את עצמי בפארק היפהפה הקרוי על שמו של ג'ורג'יו באסאני, סופר מפורסם, הולך בין מאות אנשים שנוהרים לאזור ההמראה שהוא בגודל של שני מגרשי כדורגל, וכבר צפוף. אני מצליח לשמוע את מאווררי המנועים המתווספים לשאגת המבערים המפריחים אוויר חם וגזים לתוך הבלונים, עד שאלו מקבלים את צורתם. איזה מראה יוצא דופן זה לראות את הענקים הצבעוניים האלה מתרוממים מהאדמה! אני מנסה להזמין טיסה, הטיסה הראשונה שלי בכדור פורח! לצערי, כשמגיע תורי, אני מגלה שכל הטיסות אזלו. לא משנה! אני מסתכל מסביב, כי הפסטיבל הזה הוא גם הזדמנות לחגוג למי שמעדיף לשמור על הרגליים היטב על הקרקע. כל אחד יכול למצוא משהו לטעמו: משחקים מכל הסוגים לילדים ואירועי ספורט למבוגרים, כולל מירוצי אופניים, החלקה, טורניר כדורגל, חץ וקשת, רכיבה על סוסים וג'ו ג'יטסו, שלא לדבר על הופעות של צניחה ופעלולים רחפנים בשלט רחוק. בנוסף יש מסעדות, ברים, גלידריות ועשרות דוכנים שמוכרים מוצרים טיפוסיים ואז, מתחת לאותם שמיים בהירים ממש, מנוקדים בבלוני אוויר פורחים, במרחק נגיעה מכאן, יש את פררה, הגדולה של בית אסטה, עיר שצפה על פני מים ואדמה. מפארק באסיני, בין העצים, ניתן לראות את חומות העיר, המכונה rampari di Belfiore. מעבר יש את העיר, או יותר נכון הערים. ישנה עיר מימי הביניים, עם הקתדרלה והטירה, כל הרחובות והנתיבים עמוסי היסטוריה הסובבים אותה. עיר הרנסנס, עם התוספת ההרקוליאנית המרשימה שלה, Palazzo dei Diamanti, ה- Charterhouse ועוד ארמונות ומוזיאונים יוצאי דופן. לבסוף, העיר המודרנית, עיר הפועלים והיזמים, שנהרסה בחלקה במהלך מלחמת העולם השנייה ונבנתה מחדש. אין טעם לחשוב על ביקור בפררה היום. אני אחזור, עם עוד קצת זמן להקדיש לזה. בינתיים אני עוצר בדוכן אוכל, על מנת שלא לחזור הביתה בידיים ריקות, ורוכש שתי חבילות של קפלצ'י דלעת, פסטה ממולאת שמרתיחים ומקפיצים בחמאה, אגוז מוסקט, מרווה והרבה גבינת פרמזן. בזמן שאני אוכל את זה, אני הולך לדמיין את הטיסה הבאה שלי בכדור פורח ...