לקיאקרה או פרפה היסטוריה ארוכה ומפוארת, החל מ- frictilia שהן לביבות מתוקות האופייניות לעונת הקרנבל בתקופה הרומית. הן מוכרות בכל רחבי איטליה וזכו לשמות שונים והן עשויות ממרכיבים פשוטים מאוד.
המילה קיאקרה פירושה צ'יט-צ'אט, שכן הרעש שהממתקים האלו עושים כשאוכלים אותם מזכיר את הרעש של התקשקשויות.
הקיאקרה מבחינתי היא טעם הילדות שליי, כשהכנתי עם סבתא שלי, ג'ולנדה, במטבח המואר שלה. אני הייתי אחראי על הבצק, תחת השגחתה והיא השקיעה אותם בשמן חם, שלא אקבל כוויה. היא נהגה להגיש קיאקרה עם קצפת טרייה, הכל תוצרת בית.
מרכיבים (6 מנות)
200 גרם קמח
50 גרם סוכר
2 כפות שמן זית
1 ביצה שלמה + 1 חלמון
½ כוס יין לבן
אבקת סוכר
קורט מלח
הניחו את הקמח על גבי קרש עץ והשאירו מעין גומה באמצע. הניחו בתוך החור את הביצים, הסוכר, שתי כפות שמן זית, חצי כוס יין וקורט מלח. לושו את המרכיבים עד שהם מתערבבים היטב ולאחר מכן הניחו לבצק לנוח למשך חצי שעה כשהוא מכוסה. רדדו את הבצק בעזרת מערוך עד לקבלת בצק דק. חתכו את הבצק בעזרת גלגל מאפה לרצועות באורך 10 ס"מ וברוחב 2 ס"מ, או לכסניות באורך זהה וברוחב 6 ס"מ, אותן תחלקו לשלוש רצועות, יש להקפיד לא לחתוך את השוליים. צקו כמות רבה של שמן למחבת וכאשר הוא מוכן טובלים את הקיאקרה בשמן ומשחימים. לאחר ההשחמה, מסננים ומייבשים בעזרת נייר סופג ולבסוף פזרו מעל אבקת סוכר.
מתוך סקרנות... לקיאקרה ניתנו השמות הבאים באזורים השונים באיטליה: bugie (שקרים) בליגוריה, cenci (סמרטוטים) ו- donzelle (עלמות) בטוסקנה, frappe (שוליים) בלאטיום, אומבריה ומארקה, crostoli (קראסט) בוונטו, טרנטינו ופריולי-ונציה ג'וליה, galani (שולי תחרה), gale (קשתות) ו- bugie בפיימונטה, ואלה ד'אאוסטה ובונציה, rosoni (רוזטות) ברומנה, cioffe (מנעולים) באברוצי, lattughe (חסה) במנטובה, maraviglias (פלאים) בסרדיניה, chiacchiere (צ'יט-צ'אט), לבסוף, בלומברדיה, אמיליה, סיציליה, בזיליקטה, מוליזה, אפוליה, קלבריה וקמפניה.
